גברים ונשים, הכירו את החוק למניעת הטרדות מיניות. פשוט ברור וחד משמעי! לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו פורום הקולנועניות ועמותת נשים בתמונה בסרטון עם לשון החוק עצמו

אליסון בכדל, קריקטוריסטית אמריקאית ידועה, יצרה בשנת 2009 ניסוי פשוט לבחינת ייצוגים של נשים בסרטי קולנוע אמריקאים. המבחן אינו בוחן את איכותו של הסרט או האם מדובר בסרט פמיניסטי אלא עוסק בשאלת ייצוג של נשים על המסך הגדול. מסתבר שסרטים רבים לא עוברים אפילו את מבחן השאלה הראשונה. התוצאה של הניסוי מצביעה בין היתר על כך שנשים כגיבורות סרטי קולנוע, הן עדיין דמויות שטוחות, המתפקדות כרקע להתפתחות דמותו של הגיבור ותו לא. סרטים אחרים עמוסים בנשים חסרות שם ולחילופין מציבים במרכזם גיבורה אחת בלבד או כאלה בהם יש אמנם שתי גיבורות אבל כנשים מכוון אותן התסריט לעסוק ב"מיסטר ביג" כזה או אחר. למה זה משנה? ומדוע חשוב להצביע על כך ולסמן שיש כאן בעיה? והאם אכן מדובר בבעיה? קולנוע הוא ראי החברה. וככזה הוא מכונן ומעצב זהויות ומשפיע באופן מודע ולא מודע על כל אחת ואחד מאיתנו. היעדר נשים בעלות שם המסוגלות לשוחח על נושאים החורגים מגבר זה או אחר משמעותה יצירת דמות ללא אמירה אישית ולמעשה ללא משמעות. אישה ללא פנים אינה יכולה להיות חלק מהשיח הציבורי. היא ממשיכה להיעדר ממנו ויתרה מכך היא מכוננת אצלנו הנשים זהויות בדמותן של אותן גיבורות. מספר חודשים לאחר ששככה המחאה של הקיץ, התלקח באש ספונטנית פורום קולנועניות בישראל. מדובר בפורום בו חברות מיטב הנשים המביימות מפיקות כותבות מצלמות עורכות מקליטות (וכו') הפועלות בשדה הקולנוע בארץ. הפורום מערער על הייצוג של נשים על המסך ומאחוריו והחליט להתאגד ולפעול לשינוי. הצעד הראשון הוא יצירת גירסא ישראלית לסרטון של בכדל. עמותת נשים בתמונה חברה לפורום ובסרטון שעלה השבוע ליוטיוב מוצגים הסרטים הישראלים שלא עוברים את המבחן. גם כאן ,כמו בסרטון האמריקאי, ישנם הרבה מאד סרטים מוכרים ואהובים ומפתיע לגלות כי דמותה של האישה בקולנוע הישראלי בסרטים אלו, עדין נעדרת שם, זהות, עומק ואמירה אישית החורגת משיח כזה או אחר על הגבר. בימוי : לימור פנחסוב, נורית יעקבס ינון מגישה: יעל קיים צילום : רחלי רוסניק עריכה: מור יוגב סאונד : אילת חורי צולם בחדר הירוק- אולפני גרין סקרין: http://greenroom.co.il/